צמחי מרפא ויתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם)

 כורכום

הכורכום מוגדר כנוגד חמצון רב עוצמה, וישנם אף המגדירים אותו כמלך נוגדי החמצון. החוקרים שבדקו את תכונות הכורכום אינם מתכוונים לתבלין, שספיגתו במעיים דלה מאוד, אלא בעיקר לחומר הפעיל שממוצה ממנו, הכורכומין. לכורכומין השפעה מאזנת על הגוף; הוא מונע ובולם תהליכי דלקת כרונית, מעכב התפתחות של סרטן, מאזן כולסטרול וסוכר בדם, הוא מנטרל השפעה של רדיקלים חופשיים שגורמים חמצון יתר ומסייע להשיב לאיזון את בלוטת התריס, כפי שמראים ממצאי המחקרים להלן. במאמר שפורסם במאי 2008 בכתב העת המדעי Indian Journal of Clinical Biochemistry דיווחה קבוצת חוקרים מהודו כי כורכומין וויטמין E מגנים על הכבד מנזקי עקה חמצונית ומליקויים בתפקוד הכבד, שהם תוצאה של יתר פעילות בלוטת התריס. פעילות יתר של בלוטת התריס גורמת לעלייה ברמת החמצון של השומנים בכבד ולעלייה ברמתם של שני אנזימים שאחראים לייצור חומצות אמינו. עלייה ברמתם של מדדים אלה מצביעה על מחלה שעלולה לפגוע בתפקוד הכבד. בעקבות טיפול בכורכומין ובוויטמין E ירדו המדדים לרמה סבירה. שנתיים מאוחר יותר, באוקטובר 2010, התפרסם באותו כתב עת מדעי מאמר נוסף שמוכיח את יכולת הכורכומין לאזן פעילות יתר של בלוטת התריס. השערת החוקרים הייתה שכורכומין מנטרל את נזקי העקה החמצונית וכך הוא מצליח להשיב את הסדר על כנו. המחקר בוצע על חולדות עם פעילות יתר של בלוטת התריס. הפרמטרים שנמדדו היו עקה חמצונית והתרבות יתר של תאים בכליות שהתבטאה בהגדלת הכליה, בעלייה ברמת החלבון, בהתרחבות כלי הדם ובבצקת. לשינויים אלה נלוו עלייה בחמצון הליפידים המיטוכונדריאליים [שומנים במערכת הנשימה התאית] ועלייה בפעילות האנזים SOD, סופראוקסיד דיסמוטאז. עלייה במדדים אלה אינה טובה. ממצאי המחקר הראו שטיפול בכורכומין השיב לאיזון את חמצון הליפידים המיטוכונדראליים, את פעילות האנזים SOD ואת שאר הפרמטרים.

סגולה נוספת של הכורכומין שהופכת אותו למתאים במיוחד לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס היא יכולתו לעכב דלקת כרונית. אחת הסיבות ליתר פעילות של בלוטת התריס היא דלקת [תאירודיטיס] שמתפתחת עקב פלישה של חיידק או וירוס. לכורכומין יתרון רב על פני צמחי מרפא רבים אחרים, מכיוון שהוא נוגד דלקת יעיל מאוד. יתרונו הגדול של הכורכומין, על פני תרופות כימיות למשל, הוא מגוון מנגנוני הפעולה שלו לעצירת דלקת כרונית.